מזונות אישה נועדו להבטיח תשלום מזונות עבור קטע הזמן שבין הפרידה לבין הגט .
סעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי”ט-1959 קובע כי: “אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה“.
כלומר, כאשר מדובר בתביעת מזונות לבן הזוג, יש לפנות לדין האישי של הצדדים. לפיכך, כאשר מדובר בבני זוג יהודים יש לפנות לדין המשפט העברי על פי ההלכה היהודית.
המחוקק התכוון לזה שצריך לדון בתביעת המזונות על פי הדין האישי קרי יהודי לפי ההלכה היהודית.
חשוב לציין שעל פי ההלכה היהודית החובה של הגבר כלפי האישה היא לשאת במזונותיה החובה הזאת היא חובה אבסולוטית למעט חריגים כל עוד הם נישואים כדת וכדין . כאן המקום להגיד שחייבים לבחון את הגשת התביעה על ידי עוה”ד מומחה לגירושין שכן לדבר יש ערך אסטרטגי בגיבוש ההחלטות בתיק הגירושין.
במאמר זה אסקור את הכללים אשר משתקפים על פי בתי המשפט בישראל בשנים האחרונות בפסיקה הישראלית.
הכלל הראשון הוא שהבעל אינו חייב במזונות אישה אלא רק עד מועד הגט בפועל למעט החריג פסק דין שניתן לאישה ו\או הסכם ממון ו\או הסכם גירושין .
הכלל השני שאישה זכאית לקבל מזונות אישה לאחר מועד הקרע עבור ילדיה ועבורה וזאת על מנת למנוע זעזוע כלכלי עד למועד הגט .
זאת ועוד , רשאי בית הדין במקרים קיצוניים כאשר האיש אינו נותן גט והוא סרבן גט לתת לאישה מזונות אישה . וזאת למרות שאולי האישה מתפרנסת הדבר נועד לייצור הרתעה כנגד האיש.
מזונות אישה יינתנו לאישה כאשר הבעל עזב את הבית כאשר הוא מפעיל אלימות כלכלית וכאשר הפרשי ההשתכרות הם משמעותיים ..
הסבר פרוצדוראלי להגשת כתב תביעה למזונות אישה
כאשר אנו מחליטים להגיש את כתב תביעת לבית המשפט משפחה יש לצרף תצהיר , קבלות , ראיות , מסמכי בנק כרטיסי אשראי ,חשבוניות וכל אסמכתא שעוה”ד יבקש ממכם על מנת לבסס את התביעה.
בנוסף יש לצרף להם טופס שנקרא “טופס הרצאת פרטים בתביעת מזונות”, בצירוף 12 תלושי משכורת אחרונים או דו”ח הכנסות למס הכנסה, במידה ומדובר בעצמאיים.
במסגרת מסמכים אלו יש לפרט את כל הנכסים, כגון חשבון בנק, מכונית, גודל הדירה וכדומה, וכן את כל ההוצאות, כגון תשלומי משכנתא, דמי שכירות, תשלומי ארנונה, ביטוחים וכו.
בעניין זה מקובל לחשוב ובצדק, כי בית המשפט לענייני משפחה נח יותר לאישה בכל הקשור לתביעת המזונות, מאחר והוא נוהג לפסוק דמי מזונות גבוהים יותר מאשר בית הדין הרבני.
יחד עם זאת קיימות סיבות נוספות המצדיקות טענה זו. שכן, בית המשפט נוהג להצמיד את סכום המזונות למדד המחירים לצרכן, ואילו בית הדין מצמידם לתוספת היוקר.
לצורך קביעת סכום המזונות, בית המשפט מחייב את הבעל להמציא תלושי שכר במידה והוא שכיר, או הצהרת הכנסה שנתית במידה והוא עצמאי, ואילו בית הדין הרבני אינו כופה זאת עליו.
כמו כן, בית המשפט בודק הן את השכר הנוכחי בפועל של הבעל והן את פוטנציאל ההשתכרות העתידי שלו, בעוד בית הדין הרבני מסתפק בבדיקת השכר בפועל בלבד. בנוסף, בית המשפט נוהג לפסוק מזונות זמניים כבר בישיבתו הראשונה ואילו בית הדין הרבני עלול לקיים מספר ישיבות קודם שהוא יפסוק זאת.
כך נקבע בסעיף 2 א לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות): “על אף האמור בחוק שווי זכויות האישה, תשי”א-1951, בקביעת מידת המזונות שאדם חייב לספק לבן זוגו רשאי בית המשפט להתחשב בהכנסותיו של בן הזוג מעבודה ומנכסים, ואם ראה לנכון – גם מכל מקור אחר“.
עוה”ד שרון סגל מקסימום השקעה מקסימום תוצאות בהליך הגירושין.
